פרישה
לאורך מאות אלפי שנים, כמעט לכל אורכה של ההיסטוריה האנושית, המונח "פרישה מעבודה" היה מונח זר לחלוטין לבני התקופה, שכן בימים אלו, העבודה הייתה האמצעי היחיד עבור רובם המכריע של האנשים לצורך הבטחת קיומם היומיומי (למעט כמובן שכבה דקה של אצילים ואריסטוקרטים, שנהנו מעמלם של פשוטי העם).
במציאות זו, בה כל אדם היה תלוי ביגיע כפיו לצורך הישרדות מהיום למחר, הפסקת עבודה, במרבית המקרים עקב התדרדרות במצב הרפואי, ניתקה את הפורש מהמשאבים הנדרשים לצורך קיומו, וכך גזרה עליו בפועל גזר דין מוות.
בימינו, תחילתו של המילניום השלישי, המציאות הרלוונטית עבור מרביתם המוחלט של בני האדם ברחבי העולם, למעט מקרי קיצון בארצות נחשלות, שונה בתכלית. בימינו, לא זו בלבד שאדם המתגורר באחת מהמדינות המפותחות ברחבי העולם נהנה מרשת סיוע רחבה ומקיפה, לה הוא זכאי מעצם קיומו כאדם, אלא שרשת סיוע זו אף מאפשרת למרבית בני האדם לפרוש מעבודה עוד בטרם מצבם הרפואי מחייב אותם לעשות כן, ובו בזמן ליהנות מתמיכה ממשלתית רחבת היקף, שלא הייתה מוכרת בעבר בשום צורה.
מסיבה זו, אין פלא שבימינו, הפורשים מעבודה, לפחות במדינות המפותחות, מהווים מגזר רחב באוכלוסייה, אשר הודות לשיפורים העצומים שעבר מדע הרפואה לאורך השנים – רק הולך ומתרחב עם הזמן. במדינת ישראל, החוק מגדיר כי תושב ישראלי זכאי לפרוש מעבודה החל מגיל 67 (לגברים) ו-62 (לנשים), וזאת נכון לשנת 2016.
פרישה מעבודה בימינו
בהתאם לחוק, כל עובד שהגיע לגיל הפרישה מעבודה זכאי לפרוש מעבודתו, וליהנות ממועד זה מקצבת הפנסיה שהצטברה לזכותו לאורך השנים. עם זאת, חשוב לזכור כי החוק אינו מחייב עובד לפרוש, או את מעסיקו לפטרו, כאשר במידה והעובד והמעסיק מעוניינים בהמשך העבודה, הדבר בהחלט מתאפשר.
אחת מהטעויות הנפוצות של עובדים שכירים בישראל, אשר מתגלה לקראת הגעתם לגיל הפרישה לפנסיה, היא חוסר תשומת ליבם להסדרים הפנסיונים העומדים לרשותם, במקרים לא מעטים מתוך מחשבה שהדברים "יסתדרו בעצמם" בסופו של דבר. ההנחה של רבים מעובדים אלו, היא שמשעה שהמעסיק מפקיד זה מכבר לזכות העובד הפרשות לפנסיה (החל משנת 2008 מדובר בחובה המעוגנת בחוק), הרי שמבחינת העובד עצמו, אין צורך ממשי לעסוק בנושא.
מדובר בטעות. האחריות על החסכונות הפנסיונים הרשומים לזכותו של כל אדם נטולה בראש ובראשונה עליו ועליו בלבד. בהתאם לחוק, העובד הוא זה שמחליט באיזה אפיק פנסיוני הוא מעוניין להשקיע, כאשר המעביד, גם במידה והחל בהפקדה לאפיק שונה, אינו רשאי לסרב לבקשתו של העובד.
עוד חשוב לזכור, כי גם בשעה שמדובר בשני עובדים המרוויחים משכורת זהה לחלוטין, במועד פרישתם מעבודה, היקף קצבת הפנסיה העומדת לרשותם עלולה להיות שונה מהותית, בהבדל של אלפי שקלים, וזאת עקב הבדלים באופי ההשקעה מחד, וגובה דמי הניהול אשר נגבו מהחיסכון מאידך. מסיבה זו, וככל שהעובד פועל מוקדם יותר בהקשר זה, כך עולה הסבירות להעלאת גובה קצבת הפנסיה החודשית בסופו של דבר, ובשיעורים משמעותיים.
במקרים לא מעטים, הפרישה מעבודה, לה העובד חיכה לאורך שנים ארוכות, מתגלה בסופו של דבר כאירוע לא פשוט, במסגרתו הפורש מוצא עצמו במצב כלכלי שלא מאפשר קיום בכבוד מבחינה פיננסית. במטרה להימנע ממצב מסוג זה, על כל תושב או תושבת בישראל, המצויים במעגל העבודה, להקפיד ולנהל מעקב אחר החסכונות הפנסיונים העומדים לרשותם, אשר בסופו של דבר, לפחות במרבית המקרים, מהווים אפיק ההכנסה העיקרי העומד לרשות הפורש והפורשת החל ממועד הפרישה ועד למועד פטירתם בשיבה טובה.
אולי יעניין אותך גם:
חייגו עכשיו
צרו קשר
