זכויות בשוק העבודה

במהלך העשורים האחרונים, ובמקביל לתהליכים ארוכי טווח שחלים במדינת ישראל, שוק התעסוקה המקומי השתנה אף הוא, ממשק ריכוזי-מסורתי, המאופיין בגישה סוציאליסטית ובעסקים גדולים שבחלקם הניכר בבעלות המדינה, למשק דינמי ומתקדם, המורכב בעיקרו ממספר רב של עסקים קטנים אשר משמשים במידה רבה כ"קטר הצמיחה" של המשק.

יחד עם הצדדים החיוביים הרבים הנובעים מהתפתחות זו, קיימים גם צדדים פחות חיוביים, ובראש ובראשונה יותר ויותר מקרים של מעסיקים המקפחים את זכויותיהם החוקיות של העובדים, הן במסגרת תשלום שכר נמוך משכר המינימום, והן במסגרת תנאי עבודה לא ראויים. בעוד שמרבית העובדים במשק חשופים במידת מה לתופעות פסולות אלו, אחת מהאוכלוסיות הפגיעות ביותר היא אוכלוסיית בני גיל הזהב, אשר לאור נסיבותיהם האישיות, והאפליה הסמויה בשוק העבודה המופנית פעמים רבות כלפי עובדים מבוגרים, חשופים במיוחד לתופעות אלו.

חשוב להדגיש בהקשר זה, כי בדומה לחוקים ולנהלים אחרים, גם הזכויות המוענקות לעובדים מבוגרים בשוק העבודה, כפי שמעוגנות בחוק, אינן "המלצה", כי אם דרישה חד משמעית מהמעסיק. כך שבמידה והעובד והמעסיק הגיעו להחלטה הנוגדת את הוראות החוק, הרי שהחלטה זו בטלה ומבוטלת, והמעסיק נחשב כמפר חוק החשוף לסנקציות פליליות.

זכויות בשוק העבודה – רלוונטי עבור עובדים מבוגרים

שוק העבודה המודרני מהווה בימינו כר פורה לפעילות רגולטורית, כאשר קיימים מספר רב של חוקים ותקנות שונות, המסדירות את אופן התנהלותו של שוק העבודה במדינת ישראל, ואת הזכויות השונות להן זכאים עובדים בישראל. מטבע הדברים, לא ניתן לנסות ולרכז כאן את כל אותן הזכויות, ומסיבה זו, להלן יתוארו מספר מצומצם של זכויות מרכזיות, אשר רלוונטיות במיוחד עבור עובדים בגילאים מבוגרים:

• שעות עבודה ומנוחה – בימינו, משרה מלאה מוגדרת כסך כולל של 186 שעות בחודש, או 45 שעות עבודה בשבוע. עובד המועסק למעלה מכך זכאי ליהנות מתוספת כספית בגין שעות נוספות.
• שכר מינימום – שכר עבודה אשר משולם לעובד לא יכול להיות פחות משכר מינימום – אשר נכון לתחילת שנת 2016 עומד על סך כולל של 4,650 ₪ עבור משרה מלאה. יצוין, כי במהלך שנת 2017 סכום זה יתעדכן לשכר של 5,000 ₪ בחודש, כאשר מעסיק המשלם לעובד שכר הנמוך משכר מינימום עובר עבירה פלילית, על כל המשתמע מכך.
• הפרשה לפנסיה – החל משנת 2008, כל מעסיק מחויב להפריש לקרן הפנסיה של העובד החל מיומו הראשון בעבודה. ההפרשה במרבית המקרים נעשית משכר הבסיס של העובד, ללא חישוב תוספות חד פעמיות שונות.
• איסור אפליה – במסגרת קבלה לעבודה, ולאחר מכן במסגרת יחסי העבודה, חל איסור על מעסיק להפלות עובד בשל נסיבות שאינן רלוונטיות לאופי העבודה הנדרשת. בפרט, גם אפליה על רקע גיל, אשר נפוצה בימינו במגזרים רבים במשק, אסורה בתכלית, ועשויה להוות עילה להגשת תביעה אזרחית, ולתשלום פיצויים גבוהים לזכותו של העובד.
• ימי חופשה וימי מחלה – כל עובד במדינת ישראל זכאי ליהנות ממספר מסוים של ימי חופשה וימי מחלה. בעוד שהמעסיק רשאי לבחור מתי העובד ינצל את ימי חופשתו (עד לגבול מסוים), הרי שבכל הנוגע לימי מחלה – חל איסור על המעביד למנוע מהעובד מלנצל את ימי המחלה שברשותו, בכפוף לאישור רפואי מתאים.
• פרישה לפנסיה – כל עובד בישראל זכאי על פי חוק לפרוש לפנסיה עם הגיעו לגיל הקובע (נכון לשנת 2016 – 67 לגברים ו-62 לנשים). עם זאת, עובד ומעביד רשאים להגיע להסכם ביניהם בדבר המשך יחסי העבודה, ובלבד שהדבר נעשה בהסכמה הדדית.